5 שלבים לעוגיות רויאל אייסינג מושלמות

אתר זה הוא חלק מקבוצת הכוורת

כבר זמן רב שאני מפנטז על עוגיות רויאל אייסינג צבעוניות ושמחות, אבל חששתי שזה נורא מסובך. בינתיים צפיתי בסרטוני אתה צינור (youtube) ואגרתי כלי עבודה לרויאל אייסינג – צנתרים, שקיות זילוף, צבעי מאכל וכו'. לבסוף החלטתי שמספיק לפחד והגיע הזמן לקפוץ לאייסינג העמוקים 🙂 לשמחתי גיליתי שזה פחות נורא ממה שחשבתי! ולשמחתכם – אספתי כמה עצות ולהלן המדריך לרויאליסט/ית המתחיל/ה!

אתגר הטיגון #2

אז בהמשך למנה העיקרית, קבלו את הקינוח – מתוק וטעים! צ'ורוס!!! המתכון אחרי הסרט 🙂

מצרכים:

1 כוס מים
80 גרם חמאה
1 כף סוכר
¼ כפית מלח
1 כוס קמח לבן
2 ביצים
1 כפית וניל

שמן לטיגון
¼ כוס סוכר
½ כפית קינמון

הכנה:

1. בסיר מערבבים מים, חמאה, סוכר ומלח. מחממים על אש קטנה עד שהרכיבים מתאחדים
2. מכבים את האש ומוסיפים את הקמח בבת אחד לסיר. מערבבים נמרצות בעזרת כף עץ עד לקבלת כדור בצק שנפרד מהדפנות
3. מצננים את הבצק היטב
4. במיקסר עם וו גיטרה מערבבים את הבצק על מהירות נמוכה. מוסיפים את הביצים אחת אחת עד להטמעה וכן את הוניל
5. מחממים סיר עם שמן ובינתיים מעבירים את הבצק לשקית זילוף עם צנתר כוכב גדול
6. מזלפים את הבצק לשמן ומטגנים עד הזהבה
7. מעבירים לנייר סופג לספוח את השמן העודף
8. מערבבים בקערב רחבה ושטוחה את הסוכר והקינמון ומגלגלים בתערובת את הצ'ורוס
9. מגישים עם שוקולד מריר מומס, שוקולד לבן מומס, ריבת חלב או כל מטבל העולה על דעתכם

בתיאבון!

♥

אתגר הטיגון #1

 

 

אז החלטתי להשתתף באתגר הטיגון של חברת ניקול…

כל משתתף קיבל חבילה עם כל מיני מצרכים, ואת המגבת הבריאה החדשה שלהם להתנסות. התבקשנו להכין וידאו.

אז הכנתי כמה מנות…

הראשונה – מיני פריקאסה לפי מתכון סודי של חברה 🙂 להלן מה שקרה במטבח…

מלכת השושנים – העוגיה שבראש המצעד

מערכת החינוך היא דבר נפלא. יש לי כרגע שתי ילדות במערכת (תאומות בנות 5 בגן חובה) ועוד אחד פצפון שייזכה להנות מכל מה שיש למערכת הזו להציע תוך שנה או משהו כזה.

אחד הדברים הבולטים ביותר הוא הטעם המוזיקלי שהילדות רוכשות. זה התחיל עוד בשנה שעברה בצהרון, אבל אין ספק שמדובר בהשכלה שהן כנראה לא היו רוכשות בבית…

אז אם אתם סקרנים, וברוח מצעדי סיכום השנה שלא מזמן פורסמו בכל מדיה, להלן מצעד הפזמונים שהגיעו מהגן בשנה וקצת האחרונות.

החג של השכן ירוק יותר

אני אוהב חגים. זהו, אמרתי את זה. יש משהו בחגיגיות שעושה לי כיף. זה לא קשור אם יש חופש או אין. גם כשאין אני אוהב את האווירה החגיגית שמרחפת באוויר.

האהבה שלי לחגים היא גם חוצת גבולות. אני לא בוחל גם בחגים מן הגולה אם יש בהם משהו כיפי. ההוכחה הניצחת לזה היא פרקי החגים בכל סידרה אפשרית שהם תמיד הפרקים הכי כיפיים בעונה. החל מפרקי ליל כל הקדושים בבאפי קוטלת הערפדים (עם השד הנורא גחנר), פרקי חג ההודיה בחברים ואפילו פרקי חג המולד בימי בברלי הילס 90210.

על ניסים קטנים וסופגניות אשל

חנוכה הוא חג הניסים והנפלאות. והנס שלי הוא המשפחה המופלאה שצמחה לי פתאום.

מפה לשם יש לי בן זוג מהמם ושלושה ילדים נפלאים. מה עוד אפשר לבקש?

אתמול בערב חזרתי מהעבודה. היה כבר ערב וזמן להדליק נר שני של חנוכה. ומה יותר מתאים מאשר ללוות את הדלקת הנרות בסופגניות מתוקות וחמימות?

אלוהים מרחם על ילדי הגן? פחות מזה!

דמיינו לכם את הסצינה הבאה:

אתם לוקחים בבוקר את הילד לגן ונפרדים ממנו.
הוא עושה את הסצינה הקבועה אבל אתם יודעים שאין מה להתרגש כי הגננת כבר אמרה לכם חמישים פעמים שהוא נרגע בדיוק 30 שניות אחרי שאתם נעלמים.
בפועל, הילד לא באמת נרגע, וגם אם כן אז זה רק זמני, כי במהלך היום הגננת או הסייעת מכות אותו או מעליבות, מושכות בשיערות או דורכות על הראש, נועלות בשירותים או מטלטלות בכוח, קושרות לכיסא או מטיחות במזרון.
בערב אתם שואלים את הילד איך היה בגן. הוא מהנהן ואתם חוזרים לסמארטפון.
למחרת אותה רוטינה.

9 פעמים שנפל לי הלב לתחתונים בגלל הילדים

יש פתגם שאומר ש"ילדים קטנים – צרות קטנות, ילדים גדולים – צרות גדולות". כך או כך, ילדים יכולים לגרום ללב שלנו לצנוח לתחתונים מבהלה או דאגה… הנה כמה מקרים שחוויתי על בשרי בחמש השנים האחרונות…

1. כשהבנות נולדו – פתאום קלטתי שאני אבא (ועוד לשתיים בבת אחת!). איזה אחריות! ומה בכלל עושים עכשיו?!

2. בפעם הראשונה שהבייביסנס צפצף – מי שהתנסה עם בייביסנס יודע שיש לו חיבה לעשות להורים התקפי לב קטנים בצורת צפצוף סתם… עונג צרוף!

3. כשהן היו קטנות ומאיה בלעה אבן בגינה – אני זוכר את האימה. הטרור. לא היתה נפש בגינה. רק אני והן ואני לא יודע מה לעשות. עד שהיא התחילה לבכות עבר איזה נצח ושליש וכמו איזה היסטרי תפסתי אותה ורצתי לרופאה שהסתכלה עליי בגיחוך ואמרה לי שהכל בסדר ושאשים יותר לב בפעם הבאה. כן, נראה אותך לבד על שתי פרחחיות מהממות שדוהרות לשני כיוונים בו זמנית…

11 עצות ללמד את הילדים לחיות נכון עם כסף

אין הורה שלא מכיר את הסיטואציה הבאה – אתם עם הילדים בחנות או בסופר. הם מבקשים – "אבא, תקנה לי…" ומפה לשם העניינים מדרדרים. חינוך כלכלי לילדים הוא עניין לא קל. אני מחלק אותו לכמה שלבים…

בטווח הקצר של היום יום, יש לי כמה כללים שאני מקפיד עליהם עם עצמי –

• אם אפשר – המנעו מלהגיע לקניות עם הילדים.
• אם הגעתם עם הילדים לקניות, הסיחו את דעתם והיו מהירים כדי שלא ישימו לב שהם רוצים משהו (בינינו זה בחיים לא יעבוד)…
• קרה והילד התחיל להגיד "אבא, בא לי…" או "אמא, תקני לי…" או כל גרסה אחרת של המשפט – הגיבו מייד ב"אנחנו לא באמת צריכים את זה חמוד שלי".
• הילד התרצה? אמרו "יששששש!" (בלב) והמשיכו הלאה.
• הילד ממשיך להתווכח? נסו לרצות אותו עם צ'ופר צנוע.
• לא עבד? תראו מה הוא בעצם רוצה לקנות ותסבירו לו בהגיון למה הוא לא צריך את זה.
• כשהילד יעשה סצינת בכי בחנות עשו עצמכם כאילו אתם לא קשורים אליו.
• בסוף, תקנו לו את מה שהוא רצה וצאו מהר מהחנות.
• המנעו מקשר עין עם שאר הקונים בחנות…

בחן את עצמך: עד כמה אתה מעורב חברתית

אנחנו חיים היום בעולם המודרני. עולם שמתנהל בחלקו הגדול במדיה חברתית ברשת. אין ספק ששני העשורים האחרונים שינו את האופן בו אנו צורכים מידע, משתפים אותו ומנהלים אינטראקציות עם חברינו ועם העולם בכלל.

היום אני מכיר מעט מאוד אנשים שאין להם פייסבוק או אינסטגרם או לינקדאין או אחת מהרשתות החברתיות. והרשתות ממלאות לנו את ה'ניוז פיד' בחדשות שונות ומשונות. לרוב בהתאם למעגל החברים ותחומי העניין שיצרנו לעצמינו, אך לפעמים פורץ איזשהו נושא שאתה פחות חשוף אליו לפיד שלך ופותח אותך לנושאים שפחות הכרת עד כה.

החודש נתקלתי בפייסבוק בדף מחאה שקרא לבוא ולהפגין. הנושא נגע בי, טלטל אותי ופרט על נימי נפשי לכן החלטתי שאני מצטרף למאבק. בעמוד האירוע הודעתי שאני Going ולשמחתי ראיתי שכמה מאות נוספים בחרו כך. אך להפתעתי, כאשר הגעתי להפגנה במועד שנקבע הגיעו בקושי 20 איש.